כיצד מאבחנים ברפואה סינית?

הרפואה הסינית התפתחה לאורך אלפי שנים של התבוננות ולמידת חוקי הטבע, תוך שילוב של

מיליוני מטופלים. למעשה, זהו "הניסוי הקליני" הארוך ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. ישנה

ספרות רפואית מתועדת החל משנת 200 לספירה. לפני תקופה זו, הידע הרפואי המסורתי עבר

בעל פה, אולם החל מתקופה זו החלו לתעד בספרים את הידע הרפואי – אבחנות, מרשמי צמחים,

דרכי הכנה של פורמולות וכד'.

נושא האבחון תמיד תפס ברפואה הסינית מקום בעל חשיבות עליונה. כאשר האבחנה נכונה - הטיפול
יהיה נכון ומוצלח. בתקופות שונות חוברו מודלים לאבחון ולטיפול, שתאמו את השתנות המחלות
באותה תקופה. תיאוריות אומצו ונזנחו, והרפואה הסינית עודנה חיה ומתפתחת. מה שפחות השתנה
במשך אלפי השנים הללו – הוא גוף האדם. ולכן רבים מהמודלים הללו רלוונטיים גם היום, לאדם

המערבי בעולם המודרני.

כאשר מטופל חדש מגיע לטיפול, ישנם 4 סוגים עיקריים של כלי אבחון:

תשאול: המטפל מבצע תשאול ארוך, המקיף את כל תחומי החיים של המטופל והיבטים שונים של
בריאותו. גם אם נראה שהדברים אינם קשורים ישירות לתלונה, הרי שהרפואה הסינית, שהיא רפואה

הוליסטית, מסתכלת על מכלול הגוף והיבטי החיים כשותפים לדינמיקה של המחלה - ושל ההבראה.
ולכן כל פרט חשוב כדי לגבש אבחנה מלאה.

אבחון לשון: המטפל יתבונן בלשון של המטופל ויבחן מאפיינים כגון: מבנה הלשון, צבעה, עובי וצבע

החיפוי, חריצים, פצעים ועוד. כל אחד ממאפיינים אלו שופך אור על מצבו הגופני של המטופל. אזורים

שונים על פני הלשון מייצגים את איברי הגוף השונים. לדוגמה, צבע אדום בחלק הקדמי של הלשון יכול

להעיד על חום באזור החזה, כמו למשל במצבים של דלקת ריאות ועוד. הלשון משתנה בהתאם למצב

המטופל, מראה תמונה עדכנית של מצבו, ושופכת אור נוסף על האבחנה.

אבחון דופק: המטפל מרגיש את דופק המטופל בשתי הידיים ומקשיב לעוצמתו לעומקו ולאיכויות

נוספות על פני 12 עמדות המייצגות את 12 האיברים העיקריים.

הרחה, שמיעה, התבוננות, מגע: מרגע היכנסו של המטופל לחדר, המטפל מתבונן בו בעיניים
"מאבחנות": האם המטופל הולך זקוף ויציב, או שהוא כפוף וחלש? האם עולה ממנו ריח חריף?

האם קולו חלש או חזק? האם בלחיצת היד כף ידו מזיעה וקרה? האם יש צבעים מיוחדים בפניו

כמו חיוורון או לחיים סמוקות, ועוד. כל הפרטים הקטנים הללו יכולים לספק אינפורמציה חשובה.

על המטפל להיות ער למידע שהוא קולט באמצעות חושיו.

המטפל מצליב את המידע שהתקבל מהתשאול עם אבחון הדופק, הלשון, הגוף ועוד.

ההצלבה בין מספר מקורות מידע תוך שימוש במודלים השונים, מאפשרת דיוק באבחנה

ובחירת אסטרטגיה טיפולית מתאימה בעזרת שיטות הטיפול השונות (פורמולת צמחים, דיקור, שיאצו וכד').